28/09/2020
התחילה מלחמה בין ארמניה לאזרבייג’ן. הסכסוך ביניהן נמשך כבר במשך עשרות שנים. וכל נציגי העמים היריבים עומדים לצידן של המדינות הלאומיות שלהם. לבני מיעוטים ישנן דעות שונות, אבל ארמנים בעד ארמניה ואזרים בעד אזרבייג’ן. למרות שבסכסוך הזה אף צד לא נלחם על עצמאותו, אין סכנה של כיבוש של אחת מהמדינות ע”י היריבה, הן נלחמות רק על השטח של איזור המריבה נגורנו קרבאך.
אנחנו נלחמים באויבינו למען העמצאות הלאומית שלנו. להם יש יותר מ-20 מדינות כולל מדינה פלסטינית גדולה ירדן, והם נלחמית רק כדי להשמיד את שלנו. זאת אומרת, בסכסוך שלנו ברור מי הצד הצודק. ובכל זאת אם אחדות היריבים מזכירה זו של ארמנים ושל אזרים, אצלנו התקשורת ברובה הגדול מקדמת התאבדות לאומית דרך נסיגות ממרכז הארץ, העם נאלץ לבחור בין אלה שמנסים למצוא חן בעיניי האויב ע”י מסירה של חלקי המולדת לאלה שנותנים לו הטבות שונות, חופש הביטוי קיים רק לאויבים ולקוסמופוליטים, פטריוטים נרדפים ונפסלים מהשתתפות בבחירות בניגוד לגייס החמישי, מערכות המשפט והחינוך נשלטות ע”י השמאל הקיצוני, לא מטפלים בהתערבות זרה ובמימון, כולל שוחד לפקידים. כתוצאה מכך נשאר לנו רק לקנא בפטריוטיות, אחדות ואמונה בצדקתם של עמים אחרים, יותר חכמים.
